<h1>צרור החיים הדרך החמישי סימן ה'</h1>
<h2>דף עג:</h2>
ומדרשו, תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח (תהל' ט"ז). ידוע הוא כי בהרגיל האדם בדרכי הנאות, ישליט עליו יצר הרע. כי בהיות האדם בנוי מארבעת יסודות. אי איפשר בלא אכילה ושתיה ותשמיש המטה. ועל כן צריך האדם להרגיל עצמו בדרך הממוצע בכלן כדי שיחיה ולא ישלוט עליו יצר הרע. כי זנות ויין ותירוש יקח לב, ומוציא את האדם מן העולם. ויצר הרע גרם מיתה לעולם. כי יצר לב האדם רע מנעוריו ורודף לאדם כל היום רק רע כל היום, ואמרו ז"ל (נדרים ל"ב, ב') עיר קטנה ואנשים בה מעט (קהלת ט'), זה האדם, ובא אליה מלך גדול, זה יצר הרע, וקרא אותו גדול על שם שהוא מתגבר באדם כל היום. ותכסיסי יצר הרע הם האכילה והשתיה והתענוגים והרחיצה והסיכה והתשמיש ונעילת הסנדל. וכמו שהוכיחו חז"ל ביומא (ע"ו, ב') כי ההפך כשלא יאכל ולא ישתה ולא יסוך ולא ינעול את המנעל ולא ישתמש נקראין עינויין. ותא חזי כמה רחמנותו של הב"ה עם ישראל בהיות רצונו שנלך באורח חיים. ויום זה הוא יום הסליחה שהאדם ניצול מן המות ובא אל החיים צוה עלינו לשמור נפשינו מן אלו הענינים שהם האכילה והשתיה והתשמיש עם השאר, כמו שאמרו במשנה (יומא פ"ח מ"א) יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. כי כל אלו הם כלי יצר הרע ואין רצונו של הב"ה שנהיה שום זכרון ליצר הרע ביום הזה, אלא שנהיה כמו הצדיקים בעולם הבא שהם ניזונין מזיו השכינה. כמו שאמרו במדרש (פדר"א פמ"ו), ראה סמאל שאין בהם חטא ביום הכפורים אמר לפניו, רבש"ע יש לך עם אחד כמלאכי השרת שבשמים. מה מלאכי השרת יחפי רגל, אף ישראל יחפי רגל ביום הכפורים. מה מלאכי השרת אין בהם לא אכילה ולא שתיה, אף ישראל. מה מלאכי השרת עומדים על רגליהם, אף ישראל. מה מלאכי השרת יש ביניהם שלום, אף ישראל. נמצא כי הב"ה הראה לנו אורחות חיים. ואם תשאל מכיון שנאסר היום בתשמיש המטה למה היו מתקנין לכהן גדול אשה אחרת בלי אשתו שמא תמות אשתו והכהן כבר היה מופרש מאשתו שבעת ימים קודם יום הכפורים כדאמרינן (יומא ב') שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין. ואמרו כי מביתו ר"ל מאשתו. והתשובה, מכאן תוכל להבין כמה חבתו של הב"ה עם ישראל כי בהיותך יודע כי הכהן גדול היה מכפר בקרבנותיו על ישראל, והוא היה מברכן. והיה רוצה הב"ה שיהיה הכהן שלם בלי פגם, ויהיה עם אשה, (שנא') [וסימניך] (ויקרא ט"ז) בזאת יבא אהרן (אל הקדש) ורמז לשכינה [כמו] שנא' (שיר ב') דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. וכמו שהכהן למטה מקריב [קרבן] בעודו נשוי, כך למעלה מכפר עלינו הב"ה פנים בפנים, כמו
שנא' (עי' במדבר י"ד) כי עין בעין נראה אתה ה'. ודי למי שמבין אלו הפסוקים. נמצא כי הב"ה מודיע לנו ארחות חיים. וכשאנו הולכים באורח חיים הוא כותב וחותם אותנו לחיים. ועל זה אמרו במדרש ויקרא רבה (פכ"ט) תודיעני אורח חיים [אמרו ישראל תודיענו אורח חיים]. אמר להם הב"ה, הרי לכם עשרת ימי תשובה שבין ר"ה ליום הכפורים. שובע שמחות את פניך. אלו שבע מצות שבחג. ד' מינין שבלולב, וסוכה וחגיגה ושמחה, נעימות בימינך נצח. א"ר אבין זה לולב שהוא נוצח ונוטל בימין. משל לשנים שבאו לדין אצל הדיין ולית אנן ידעין מי הנוצח. אלא מאן דנסב בדין אנן ידעין שהוא נצח. וענין הפסוק שאמר שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח פי' כשיהיה האהל אחד אז ידע אורח חיים הגמורים כענין, דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. שענינו חבור האהל. ואומר הרועה, אמרו במדרש מי גרם שדודי לי ואני לו מפני שהוא מנהיג את העולם כשושנים. מה השושן הזה יש בו ריח והוא אדום, מוצקין אותו נהפך ללבן, ולעולם אין ריחו זז. כן הב"ה מנהיג את העולם בדרך זה, שאלמלא כן לא יתקיים האדם החוטא. והחטא נקרא אדום. שנא' (ישעיה א') אם יהיו חטאיכם כשנים. מקריב קרבנו (לאש) [באש] שהוא אדום. זורק הדם שהוא אדום סביב למזבח, מוצקין ועולה העשן לבן ואז נהפך האדום ללבן, מדת הדין לרחמים. ומה השושן יש בו אדום ולבן והריח משתיהן, כך ריח הקרבן מאדום ומלבן. תא חזי ריח קטורת הסמים מהם אדומים ומהם לבנים. הלבונה היתה לבנה והמור דרור היה אדום. ועל כן מנהג עולמו כשושנים. דכת' (יחזק' מ"ד) להקריב לי חלב ודם. ועכשיו ביום זה שאדם יושב בתענית ומקריב חלבו ודמו כדאמרינן [ר'] יהודה מתוך תעניתו מחלישין עליו אבריו. ועבר [נ"א וגובר] עליו האש ואותה שעה נקרא מזבח כפרה. והיינו דר' אליעזר כי הוה יתיב בתעניתא הוה מצלי ואומר גלוי [וידוע] לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שהקרבתי חלבי ודמי (והרחקתי) [והרתחתי] אותו בחמימות חולש גופי. יהי רצון שיהיה הריח שעולה מפי בשעה זו כריח הקרבן ותרצני (ברכות י"ז, א'). ועל זה כתיב, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, כשאדם מתענה ומתלבן בתעניתו. ובהיות ישראל בחבור אחד ובאגודה אחת, אזי מחברין האהל ויודעין ארח חיים. ואפי' הרשעים צריכין להיות באגודה אחת עם הצדיקים ביום זה. וזה שאמרו, הרועה בשושנים, מה שושנים קוצים מצויין בהן. אף הב"ה מנהיג עולמו בצדיקים וברשעים. ומה שושנים אלמלא הקוצים אין השושנים, כך אלמלא הרשעים אין צדיקים. דאמר ר' יהודה, במה צדיקים ניכרים [נ"א נזכרים] מתוך שיש רשעים. ועל זה אמרו בכריתות (ו', ב') כל תענית שאין פושעי ישראל מתענין בו אינו תענית, שנא' (עמוס ט') ואגודתו על ארץ יסדה. וגרסי' במנחות (כ"ח, א') ד' מינין שבלולב שנים מהן עושין פירות וב' מהן אין עושין פירות. העושין פירות יהיו זקוקין ללא עושין פירות ושאין עושין פירות לעושין פירות, אף ישראל אינן בהרצאה עד שיהיו באגודה אחת, שנא' ואגודתו על ארץ יסדה.
<h2>דף פז:</h2>
סדר התפלות והוידוים כבר הוא מסודר ביד כל ישראל. וצריך לפרוט החטא, ועל זה נהגו בוידוין לומר על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון. ומתחלה יתודה על הקל ואחר כך על החמור, ועל זה אומרים על חטא שחטאנו לפניך באונס [ואח"כ] (ו)ברצון, ואומר חטאתי עויתי [פשעתי]. וכתבו בתוספות שיש למהר להתפלל תפלת המוסף קודם שיגיע זמן המנחה. וכבר כתבתי הדין בתחלת המוסף. וקורין בספר תורה ששה גברי. ובמנחה תלת גברי והמפטיר מהם. ובמנחה ביום הכפורים אין אומ' ברכת כהנים, והטעם משום דבשאר ימות השנה שכיח שכרות במנחה. ובנעילה הוא נעילת שערי היכל. ועל זה אומרים כי נעילה ביום. ויש בו נשיאות כפים דלא שכיח כל שתא. ומביאין סיוע לזה מדאמרינן ארבעה פרקים נושאין כהנים את כפיהם ביום, וחד מיניהו נעילה, וקאמ' ביום, אלמא הנעילה ביום. [ואומ'] (ו)במקום כתבנו — חתמנו. ובמקום אתה יודע רזי עולם — מה אנו מה חיינו [והתיקון] כמו שהוא מסודר כבר ביד כל ישראל. ותוקעין אחר התפלה סימן תשר"ת זכר ליובל. ואינו לערבב השטן, כי כבר מעורבב הוא. ושוהין לאכול עד אחר שחשיכה מדכתיב מערב עד ערב. ומבדילין על היין ועל האור ששבת, ומבדילין בין קודש לחול.
